אקטואליה (2): לויתן שוחט שור הבר בסנפיריו

שנת תשפ”א מסומנת כשנה קשה מכמה בחינות, ובניהן אסון מירון בל”ג בעומר. כעבור שנה מהאסון המחריד, כבר אפשר לפקוח עיניים ולראות איך שבו מתגלה מה שכתוב במדרש על העימות בין שור הבר ולויתן, שכבר ראיינו במקורות שזה שייך למלחמת גוג ומגוג. י

להבין את העניינים, צריכים להקדים בפרט הלכתי במדרש הנ”ל. כתוב במדרש ששור הבר (“בהמות”) נותץ את הלויתן בקרניו וקורעו, ושור הבר נותץ את הלויתן בסנפיריו ונוחרו. מיד נשאלת השאלה: “ולא כך תנינן, הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר כו'” שסכין עם שניים סכין פגום ואין שחיטתו כשרה. וסנפירי הלויתן הם כמו סכין פגום. סיבת הפגם היא ששחיטה עם סכין שיש בו שניים חותך בשהיה בינתיים, כמו גלים, שאינה שחיטה כשרה בזמן הזה. י

שחיטה זו שחותך ב”גלים” מזכיר גם את שנת הקורונה (גל ראשון, גל שני,וכו’) וגם ל”ג בעומר. כידוע הסבר אדמו”ר הזקן שיש רמז בתורה ליום ל”ג בעומר בפסוק “עד הגל הזה” (בראשית לא, נב). והוא מסביר את העניין: יעקב אבינו לבן הארמי בנו גל כמחיצה ארעי ביניהם, שלא יעבור אחד לשני. ככה המצב עד לעתיד, כשיגיע זמן לבטל את המחיצה. ובפנימיות זה עניין המחיצה בין נגלה דתורה לפנימיות התורה. בזמן הגלות כדי לעשות עבודת הבירורים היה צורך למחיצה בין נסתר ונגלה. רשב”י הוא הראשון שגילה פנימיות התורה בשייכות לנגלה דתורה, לכן יום שמחתו ל”ג בעומר רומז על (תחילת) ביטול ה”גל” שהוא המחיצה הזמנית של זמן הגלות. י

אם נסתכל באסון ל”ג בעומר תשפ”א, שלא יבוא פעמיים צרה, נראה דבר מפליא: גורם ממשי (בדרך הטבע) לאסון היה הקמת גדר ברזל (כמחיצה זמנית) ליד אחת היציאות מההדלקות. מוסכם שאם לא היה שם המחיצה, סביר שהאסון לא היה קורה. אם נבין באור ההסבר של אדמו”ר הזקן: חגיגת ל”ג בעומר היא חגיגה על רשב”י ועבודתו לבטל את המחיצה, וכאן קרה אסון בעקבות הקמת מחיצה! והמחיצה נקראת בתורה “גל”, ששייך לשחיטת שור הבר בסנפירי הלויתן כנ”ל, וגם מוזכר ב”גל ראשון” ו”גל שני” של קורונה, וגם “גל של טרור” (ה’ ישמרנו) שפרץ בשנה הנוכחית. י

בכתיבה קודמת ראינו המקורות שמקשרים שמאבק בין שור הבר ולויתן למלחמת גוג ומגוג, והקשר בין קורונה ואוקראינה ל”קרן” שבו נותץ שור הבר את לויתן. כאן רואים קשר בין שחיטת שור הבר בסנפירי הלויתן לכל העניינים הנ”ל. י

אבל אינו מספיק לזהות במאורעות היום תהליך הגאולה (אמנם גם כן חשוב), אלא צריך לקחת הוראה (תורה מלשון הוראה). כפי שלימד הבעל שם טוב: כל מה שיהודי רואה או שומע,צריך ללמוד מזה הוראה בעבודת ה’. יי

בעניינינו יש מקום להגיד שיש כאן הוראה להוסיף בלימוד (כדבעי) פנימיות התורה, כפי שנתגלתה בתורת החסידות. על ידי לימוד חסידות (כדבעי — בהבנה והשגה, שמבטל המחיצה בין נשמתא דאורייתא וגופא דאורייתא) מורידים את המחיצות הראויות ונמלטים מאסונות ממש. וכמסביר הרבי בשיחה של פרשת אמור, תנש”א: על ידי לימוד פנימיות התורה ממשיכים את ה”אלף” של “פלא” וממשיכים דרגת הכתר — שלא מובן בשכל אנושי — להבנת שכלנו. ועל ידי זה ה”אלף” עושים מגולה גאולה, שזה כל עניינה של מלחמת גוג ומגוג! י

אין זה זמן לבכיות, וגם לא להתפעלות פסיבית, אלא הזמן גרמא להמשיך את האורות האלוקיים שבפנימיות התורה לתוך השכל, ולהוות נפלאות במקום יסורים, ל”ע, או נסיונות. ככה מקבלים פני משיח צקדנו בחסד וברחמים, ושכל אחד ישאל את עצמו: עד מתי?! י

 

לע”נ אסתר בת ר’ דוד, ע”ה

אקטואליה (1): שור נותץ בקרניו דמלחמת גוג ומגוג

ב”ה
כתוב במדרש על קרב (“קניגי”) שיהיה לעתיד לבוא בין הלויתן ושור הבר (נקרא “בהמות” במקור): “בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו”.  י

האם יש בזה קשר למאורעות בזמננו? י

מפורסם פירוש אדמו”ר הזקן (בעל התניא) שהמדרש מראה על מלחמה בקדושה בין שני סוגי נשמות של צדיקים, כל אחד מעלה את זולתו. נוסף לזה, אבל פחות מפורסם, יש מאמרים של בנו ונחדו של אדמו”ר הזקן שמסבירים את הענין איך שהוא קשור להצד כנגד ולמלחמת גוג ומגוג, כדלקמן: י

לפי הכלל “זה לעומת זה עשה האלקים”, צפוי למצוא את המלחמה הזאת גם בין כחות שמנגדים לקדושה — בצד של ישות וגאווה (לעומת ביטול ואנווה). הלויתן של הלעומת זה מוזכר בפרוש בנביא ישעיהו כז: י

בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יְהֹוָה֩ בְּחַרְבּ֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַֽחֲזָקָ֗ה עַ֚ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן וְהָרַ֥ג אֶת־הַתַּנִּ֖ין אֲשֶׁ֥ר בַּיָּֽם: י

המפורשים על הפסוק מסבירים שמדובר כאן על האומות שילקו במלחמת גוג ומגוג (רד”ק), יום נקמה (מלבי”ם). הצמח צדק (נחדו של אדמו”ר הזקן) כותב שזה יצר הרע, ו“היושב בשמיים ישחק עליו”, שזה ביטוי ששייך לגוג ומגוג (כמו שהרבי אומר בשיחה של י”ד אייר, תש”מ). י

יוצא שהקרב בין לויתן ושור הבר שבלעומת זה הוא עניין מלחמת גוג ומגוג. י

כמו שיש לויתן של הלעומת זה, יש גם שור של לעומת זה. בזה נתמקד על עניין הקרניים שלו, שבהם הוא קורע את הלויתן. קרן בקדושה קאי על דרגה גבוהה: כמו שהקרניים הם למעלה מהראש, ככה הדרגה הזאת למעלה מהשכל (כתר). אבל בלעומת זה הקרניים הם הפסולת של גוף הבהמה שאי אפשר לעלות אותם לקדושה. בלשון אדמו”ר האמצעי “ועיקר הגבורות קשות הוא בקרני השור שמנגח בקרניו…” (שערי אורה, יז, א). י

ולפי פירוש המלבי”ם על יחזקאל לח (“וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וכו'”), מלחמת גוג ומגוג תהיה גם נגיף וגם מלחמה בנשק. ונשים לב שהאותיות של המילה “קרן” הם עיקר האותיות: י
במילה קורונה
במילה אומיקרון
במילה אוקראינה
(ואפילו, בחלופי אתוון, במילה קונספירציה)

מול העיניים מתגשם הקרב של לויתן ושור הבר של לעומת זה! י

איך שיסתיים המצב בין מדינות העולם, תקוותנו שבקרוב נהיה עדים לקיום הפסוק “וקרני רשעים אגדע” (שזה קאי על מלחמת גוג ומגוג — רד”ק) ונזכה להתגשמות תפילתנו “מצמיח קרן ישועה”, וקיום תפילת חנה (אם של משיח): י

ה’ יֵחַ֣תּוּ מְרִיבָ֗יו עָלָיו֙ בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם ה’ יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכּ֔וֹ וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֽוֹ: י

וכל זה מזרזין על ידי קיום הוראה של הרבי מה”מ ללמוד ענייני משיח וגאולה. ולא עיכון אפילו כהרף עין! י

לע”נ אסתר בת ר’ דוד, ע”ה

ג’ תמוז: שמש בגבעון דום

קונטרס 2 לצפיה/הורידה
ג’ תמוז: שמש בגבעון דום
(השפעת נעלה יותר כדי לנצח במלחמה)

מתוך השיחות שבהתוועדויות של ג‘ תמוז משך השנים (חגיגת שחרור הניסי של הרבי הקודם מבית האסורים הסובייטי בשנת תרפ“ז) לומדים כלל: לפי מאורעות קודמים שקרו ביום זה, אפשר להבין בעומק יותר המאורעות שקרו ביום זה לאחר מכן.  כך הרבי לומד עניינים עמוקים על שחרור הרבי הקודם ביום ג‘ תמוז ממאורע חשוב שקדם לו בתאריך זה: כאשר יהושע בין נון ציווה ”שמש בגבעון דום“.                                                                י

היום ג‘ תמוז הוא בשבילנו יום שדורש התבוננות משמעותית במה שמתרחש ביום ג‘ תמוז תשנ“ד — מהי המשמעות הפנימית של היום, מה זה אצל הרבי ואצלנו, ואיך נוגע לעיקר: הגאולה האמיתית והשלימה.                                                                        י

עצם עובדה שהרבי הוא הנשיא ורועה נאמן של בני ישראל, וידוע שרועה לא עוזב את צאנו, לכן אין מקום לשום ספקות שהרבי ממשיך נשיאותו כמקודם.  ובנוסף לזה, בוודאי הרבי הכין את החסידים לכל המאורעות הבאים, ע“י מאמרים, שיחות, מכתבים, וכו‘.                               י

בחוברת זו נעיין במה שהרבי מלמד אותנו על מהותו של יום ג‘ תמוז והקשר בין המאורעות הקודמים, ומתוך זה נגלה שהשיחה של הרבי הוא מורה דרך עבורנו איך להבין ולהתיחס ליום הבהיר הקדוש ג‘ תמוז.  ובפרט, מה הקשר לתכלית —                                                               י

להביא משיח בפועל ממש!                                                      י

בלע המות לנצח — מעבר לחיים נצחיים בלי הפסק

בלע המות לנצח

לע“נ הרה“ח ר‘ יקותיאל מנחם ע“ה בן ר‘ שרגא שליט“א ראפ

בין כל הנבואות והיעודים של ימות המשיח, יש ענין אחד שנוגע בנפש האדם יותר מכל.  אמנם ”גר זאב עם כבש“ ו“אילני סרק עתידין לעשות פירות“ הם דבר פלא בעינינו, ולדמיין שבית המקדש השלישי ”בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים“ (במקום המוכר של הית רבינו שבבל) גם מעורר תשוקה של האדם.  אבל לאמיתתו של דבר הענין של חיים נצחיים שאין בהם מיתה עולה על כולנה.

הכוונה ”חיים נצחיים“ היא חיים נשמה בגוף, כמוסבר בריבוי מקומות בחסידות.  לפי זה מובן ששהיית הנשמה בגן עדן אחרי פטירתו של האדם מהעולם, אין זה הענין של חיים נצחיים.  אלא, הענין של חיים נצחיים הוא הענין של תחיית המתים—שהנשמה מתלבש בגוף לחיות חיים נצחיים.

הגוף דלעתיד יהיה נקי ומזוכך, בדרגה נעלית ביותר שלאין ערוך למצב השפל של הגוף עכשיו.  הגוף יהיה כמו גופו של אדם הראשון—יציר כפיו של הקב“ה—שבעצמו היה בגן עדן בגופו.  ויותר מזה, חיצוניות הגוף שרואים עכשיו הוא דבר שנתחדש על ידי חטא עץ הדעת, ואמיתיות הגוף של יהודי הוא פנימיות הגוף-עצמיות הגוף שלא שייך הפסד (כמוסבר בפנים).

כמה וכמה פעמים בשיחות הרבי מודיע לנו שדורנו עובר לחיים נצחיים בלי הפסק בינתיים.  האם אנחנו עדיין מחכים לזה ”לעתיד לבוא“ (אמנם בקרוב ממש) או שמא יש מקום להגיד שהענין הזה של חיים נצחיים (נשמה בגוף) כבר התחיל, רק שעוד לא הגענו לדרגה של הזדככות כדי לראות את זה?  ואם כן, צריכים רק לפקוח את העיניים?

בחוברת זו נסתכל בע“ה בריבוי מקורות על הנושא, כדי להבין בעומק יותר דברי הרבי שבדור שלנו עוברים  נשמה בגוף לחיים נצחיים.

בלע המות לנצח

קונטרס 5 — חוברת לצפיה/הורידה
בלע המות לנצח
(מעבר לחיים נצחיים בכתנות אור)

בין כל הנבואות והיעודים של ימות המשיח, יש ענין אחד שנוגע בנפש האדם יותר מכל. אמנם ”גר זאב עם כבש“ ו“אילני סרק עתידין לעשות פירות“ הם דבר פלא בעינינו, ולדמיין שבית המקדש השלישי ”בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים“ (במקום המוכר של הית רבינו שבבל) גם מעורר תשוקה של האדם. אבל לאמיתתו של דבר הענין של חיים נצחיים שאין בהם מיתה עולה על כולנה.

הכוונה ”חיים נצחיים“ היא חיים נשמה בגוף, כמוסבר בריבוי מקומות בחסידות. לפי זה מובן ששהיית הנשמה בגן עדן אחרי פטירתו של האדם מהעולם, אין זה הענין של חיים נצחיים. אלא, הענין של חיים נצחיים הוא הענין של תחיית המתים—שהנשמה מתלבש בגוף לחיות חיים נצחיים.

הגוף דלעתיד יהיה נקי ומזוכך, בדרגה נעלית ביותר שלאין ערוך למצב השפל של הגוף עכשיו. הגוף יהיה כמו גופו של אדם הראשון—יציר כפיו של הקב“ה—שבעצמו היה בגן עדן בגופו. ויותר מזה, חיצוניות הגוף שרואים עכשיו הוא דבר שנתחדש על ידי חטא עץ הדעת, ואמיתיות הגוף של יהודי הוא פנימיות הגוף-עצמיות הגוף שלא שייך הפסד (כמוסבר בפנים).
כמה וכמה פעמים בשיחות הרבי מודיע לנו שדורנו עובר לחיים נצחיים בלי הפסק בינתיים. האם אנחנו עדיין מחכים לזה ”לעתיד לבוא“ (אמנם בקרוב ממש) או שמא יש מקום להגיד שהענין הזה של חיים נצחיים (נשמה בגוף) כבר התחיל, רק שעוד לא הגענו לדרגה של הזדככות כדי לראות את זה? וצריכים (להשתמש בביטוי של הרבי) רק לפקוח את העיניים?
בחוברת זו נסתכל בע“ה בריבוי מקורות על הנושא, כדי להבין בעומק יותר דברי הרבי שבדור שלנו עוברים נשמה בגוף לחיים נצחיים.

קונטרס 5 לציה/הורידה — עמוד לדף, לא חוברת

חיים נצחיים של צדיק בגוף ונפש

קונטרס 4 לצפיה/הורידה
חיים נצחיים של צדיק בגוף ונפש
(כפי דברי חז“ל וכמבואר בספרי קודש)

אומרים חז“ל: צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים.  אבל הדבר דורש ביאור כי אינו מתאים למה שעיניים בשריים רואות.                                        י

בספר שמואל כתוב על צדיק אחד בשם “בניהו בן יהוידע בן איש חי”.  שואלת הגמרא (ברכות יח) על התואר “בן איש חי”: האם כל העולם בני מתים הם?  אלא “בן איש חי” פירושו “שאפילו במתתו קרוי חי.”  הייתכן? אומר הרד”ק על הפסוק שבניהו בן יהוידע “היה צדיק גמור וצדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים”.  כדי להבין על איזה מין חיים מדובר, יש להעמיק בנושא לפי מה שכתוב בספרים הקדושים בכלל ובפרט בפנימיות התורה.                                        י

נמצא בדברי חז“ל כמה וכמה מאורעות שמעידים על צדיקים גדולים שהם—נוסף שלא מתו בנשמתם אלא גם—לא מתו בגופם.                                        י

נתענין בקונטרס זה, בעה“י, במה שכתוב על יעקב אבינו שלא מת, על רבינו הקדוש שחזר לביתו לילי שבת אחרי הסתלקותו, ועל משיח שהוא יעלה כמו שמשה רבינו עלה להר בגוף ונפש.  ונתברר שפירוש חיים — חיים אמיתיים — אינו שייך כל כך למה שרואים בעיניים בשריים בעולם הזה בזמן חושך הגלות, אלא שחיים אמיתיים הם יותר נעלים, עד שהם נצחיים, ולזה האדם נברא מתחילתו.                                        י

גשמיות נעשה רוחניות

קונטרס 3 לצפיה/הורידה
גשמיות נעשה רוחניות
(גשמיות מזוככת לעתיד לבוא)

פנימיות התורה התגלה ע“מ ללמד אותנו לראות את הפנימיות של כל דבר כי החיצוניות אינו אמת.  וזה קאי על כל העולם כולו.  צריכים לדעת שכאשר רואים חצוניות רואים שקר.  אבל הפנימיות הוא אמת וטוב, וזה מה שיתגלה לעיני בשר בגאולה האמיתית והשלימה, תומ“י.                 י

אומר הרבי דבר מפליא:                 י

בכל דבר גשמי מהדברים המותרים מעורב טוב ורע: הגשמי הוא רע והחיות אלקי שמחי‘ את הגשמי היא טוב.                 י

 הייתכן להגיד כך?!  הלא מבואר בחסידות ברבוי מקומות שלעתיד יתגלה מעלתה של גשמיות, ששורשה נעלה יותר אפילו מרוחניות הכי נעלית?                 י

 אמר הרבי רש“ב דבר מענין:                 י

מה שאנו רואים כגשמי אינו גשמי.  הנה מה שאנו רואים כגשמי הוא דבר מחובר שצריכים להפשיט…כי מה שאנו רואים [עתה] נהי’ דרך חטא עץ הדעת…קודם החטא הי’ שונה.                 י

והנה הנקודה: לפני חטא עץ הדעת הגשמי הי‘ נקי ומזוכך, בלא שום מגע של קליפות.  אחרי החטא ניתנה לקליפות אחיזה, עד שבעולם הזה הגשמי והחומרי הם מכסים לגמרי את האמת והטוב.                  י

אחרי החטא גשמיות נפלה לדרגת הקליפות, להיות מכסה על אלקות.  אבל מציאות האמיתית של העולם שהוא עולם אלקי יתגלה לעתיד על ידי עבודת בני ישראל משך כל הדורות, העבודה להפוך את הגשמי לרוחני.  ואז ”אעביר רוח הטומא מן הארץ“ והגשמי המזוכך יעלה שוב, ומה שעכשיו רוחני ומוסתר יתגלה לעינינו כגשמיות ממש.                 י

מה ענינם של ימות המשיח

קונטרס 1 לצפיה/הורידה
מה ענינם של ימות המשיח
(סוף זמן הגלות או אתחלתא דגאולה)

הרבי מגלה בשיחות שאנחנו הדור האחרון של גלות והדור הראשון של גאולה, ועומדים ברגעים האחרונים של הגלות. ונוסף לזה, כבר רואים את הפעולות של משיח צדקנו בעולם.  בכל זאת, נראה לעינינו שהעולם ממשיך באותה הנהגה טבעית כמו מלפנים.  בלשון חז”ל: ”עולם כמנהגו נוהג”.

בשנת ה’תשנ”ב (ליל י”ט, אור ל-כ’ כסלו), הרבי השתמש בביטוי די מזעזע.  אמר הרבי שנמצאים עכשיו בימות המשיח—ביטוי שהוא חד-משמעותי אבל באותו משקל מאוד קשה להבנה.

נשאלת השאלה: מה ההבדל בין ימות המשיח והגאולה?  הרבי בעצמו, בשיחות בחודשים לאחר זה, ממשיך לדבר על הצורך להביא משיח ולהביא הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש.  הגאולה כאן, אבל עוד לא הגיעה, משיח כבר פה אבל צריכים לפעול ביאתו.  לכאורה יש כאן סתירה שאין לה פיתרון.  מכל מקום האמת היא שאינו כן.  צריכים רק לעיין כדבעי בנושא של ימות המשיח.

על ידי עיון זה נשתדל להגיע להבנה עמוקה יותר כפי שהרבי מסביר את הענינים.  ולכן נוכל להבין בעז”ה האיך אנחנו באמת בימות המשיח ובכל זאת עדין מוטל עלינו התפקיד לפעול ביאת משיח צדקנו בפועל ממש.