עיון גאולה

עיון בעניני משיח וגאולה

בלע המות לנצח–מעבר לחיים נצחיים בלי הפסק

בלע המות לנצח

לענ הרהח ר יקותיאל מנחם עה בן ר שרגא שליטא ראפ

בין כל הנבואות והיעודים של ימות המשיח, יש ענין אחד שנוגע בנפש האדם יותר מכל.  אמנם ”גר זאב עם כבש“ ו“אילני סרק עתידין לעשות פירות“ הם דבר פלא בעינינו, ולדמיין שבית המקדש השלישי ”בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים“ (במקום המוכר של הית רבינו שבבל) גם מעורר תשוקה של האדם.  אבל לאמיתתו של דבר הענין של חיים נצחיים שאין בהם מיתה עולה על כולנה.

הכוונה ”חיים נצחיים“ היא חיים נשמה בגוף, כמוסבר בריבוי מקומות בחסידות.  לפי זה מובן ששהיית הנשמה בגן עדן אחרי פטירתו של האדם מהעולם, אין זה הענין של חיים נצחיים.  אלא, הענין של חיים נצחיים הוא הענין של תחיית המתים—שהנשמה מתלבש בגוף לחיות חיים נצחיים.

הגוף דלעתיד יהיה נקי ומזוכך, בדרגה נעלית ביותר שלאין ערוך למצב השפל של הגוף עכשיו.  הגוף יהיה כמו גופו של אדם הראשון—יציר כפיו של הקב“ה—שבעצמו היה בגן עדן בגופו.  ויותר מזה, חיצוניות הגוף שרואים עכשיו הוא דבר שנתחדש על ידי חטא עץ הדעת, ואמיתיות הגוף של יהודי הוא פנימיות הגוף-עצמיות הגוף שלא שייך הפסד (כמוסבר בפנים).

כמה וכמה פעמים בשיחות הרבי מודיע לנו שדורנו עובר לחיים נצחיים בלי הפסק בינתיים.  האם אנחנו עדיין מחכים לזה ”לעתיד לבוא“ (אמנם בקרוב ממש) או שמא יש מקום להגיד שהענין הזה של חיים נצחיים (נשמה בגוף) כבר התחיל, רק שעוד לא הגענו לדרגה של הזדככות כדי לראות את זה?  ואם כן, צריכים רק לפקוח את העיניים?

בחוברת זו נסתכל בע“ה בריבוי מקורות על הנושא, כדי להבין בעומק יותר דברי הרבי שבדור שלנו עוברים  נשמה בגוף לחיים נצחיים.

Read more of this post

ג’ תמוז: שמש בגבעון דום

קונטרס 2 לצפיה/הורידה
ג’ תמוז: שמש בגבעון דום

(השפעת נעלה יותר כדי לנצח במלחמה)

מתוך השיחות שבהתוועדויות של ג‘ תמוז משך השנים (חגיגת שחרור הניסי של הרבי הקודם מבית האסורים הסובייטי בשנת תרפ“ז) לומדים כלל: לפי מאורעות קודמים שקרו ביום זה, אפשר להבין בעומק יותר המאורעות שקרו ביום זה לאחר מכן.  כך הרבי לומד עניינים עמוקים על שחרור הרבי הקודם ביום ג‘ תמוז ממאורע חשוב שקדם לו בתאריך זה: כאשר יהושע בין נון ציווה ”שמש בגבעון דום“.                                                                י

היום ג‘ תמוז הוא בשבילנו יום שדורש התבוננות משמעותית במה שמתרחש ביום ג‘ תמוז תשנ“ד — מהי המשמעות הפנימית של היום, מה זה אצל הרבי ואצלנו, ואיך נוגע לעיקר: הגאולה האמיתית והשלימה.                                                                        י

עצם עובדה שהרבי הוא הנשיא ורועה נאמן של בני ישראל, וידוע שרועה לא עוזב את צאנו, לכן אין מקום לשום ספקות שהרבי ממשיך נשיאותו כמקודם.  ובנוסף לזה, בוודאי הרבי הכין את החסידים לכל המאורעות הבאים, ע“י מאמרים, שיחות, מכתבים, וכו‘.                               י

בחוברת זו נעיין במה שהרבי מלמד אותנו על מהותו של יום ג‘ תמוז והקשר בין המאורעות הקודמים, ומתוך זה נגלה שהשיחה של הרבי הוא מורה דרך עבורנו איך להבין ולהתיחס ליום הבהיר הקדוש ג‘ תמוז.  ובפרט, מה הקשר לתכלית —                                                               י

להביא משיח בפועל ממש!                                                      י

בלע המות לנצח

קונטרס 5 — חוברת לצפיה/הורידה
בלע המות לנצח
(מעבר לחיים נצחיים בכתנות אור
)

בין כל הנבואות והיעודים של ימות המשיח, יש ענין אחד שנוגע בנפש האדם יותר מכל. אמנם ”גר זאב עם כבש“ ו“אילני סרק עתידין לעשות פירות“ הם דבר פלא בעינינו, ולדמיין שבית המקדש השלישי ”בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים“ (במקום המוכר של הית רבינו שבבל) גם מעורר תשוקה של האדם. אבל לאמיתתו של דבר הענין של חיים נצחיים שאין בהם מיתה עולה על כולנה.

הכוונה ”חיים נצחיים“ היא חיים נשמה בגוף, כמוסבר בריבוי מקומות בחסידות. לפי זה מובן ששהיית הנשמה בגן עדן אחרי פטירתו של האדם מהעולם, אין זה הענין של חיים נצחיים. אלא, הענין של חיים נצחיים הוא הענין של תחיית המתים—שהנשמה מתלבש בגוף לחיות חיים נצחיים.

הגוף דלעתיד יהיה נקי ומזוכך, בדרגה נעלית ביותר שלאין ערוך למצב השפל של הגוף עכשיו. הגוף יהיה כמו גופו של אדם הראשון—יציר כפיו של הקב“ה—שבעצמו היה בגן עדן בגופו. ויותר מזה, חיצוניות הגוף שרואים עכשיו הוא דבר שנתחדש על ידי חטא עץ הדעת, ואמיתיות הגוף של יהודי הוא פנימיות הגוף-עצמיות הגוף שלא שייך הפסד (כמוסבר בפנים).
כמה וכמה פעמים בשיחות הרבי מודיע לנו שדורנו עובר לחיים נצחיים בלי הפסק בינתיים. האם אנחנו עדיין מחכים לזה ”לעתיד לבוא“ (אמנם בקרוב ממש) או שמא יש מקום להגיד שהענין הזה של חיים נצחיים (נשמה בגוף) כבר התחיל, רק שעוד לא הגענו לדרגה של הזדככות כדי לראות את זה? וצריכים (להשתמש בביטוי של הרבי) רק לפקוח את העיניים?
בחוברת זו נסתכל בע“ה בריבוי מקורות על הנושא, כדי להבין בעומק יותר דברי הרבי שבדור שלנו עוברים נשמה בגוף לחיים נצחיים.

חיים נצחיים של צדיק בגוף ונפש

קונטרס 4 לצפיה/הורידה
חיים נצחיים של צדיק בגוף ונפש

(כפי דברי חז“ל וכמבואר בספרי קודש)

אומרים חז“ל: צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים.  אבל הדבר דורש ביאור כי אינו מתאים למה שעיניים בשריים רואות.                                        י

בספר שמואל כתוב על צדיק אחד בשם “בניהו בן יהוידע בן איש חי”.  שואלת הגמרא (ברכות יח) על התואר “בן איש חי”: האם כל העולם בני מתים הם?  אלא “בן איש חי” פירושו “שאפילו במתתו קרוי חי.”  הייתכן? אומר הרד”ק על הפסוק שבניהו בן יהוידע “היה צדיק גמור וצדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים”.  כדי להבין על איזה מין חיים מדובר, יש להעמיק בנושא לפי מה שכתוב בספרים הקדושים בכלל ובפרט בפנימיות התורה.                                        י

נמצא בדברי חז“ל כמה וכמה מאורעות שמעידים על צדיקים גדולים שהם—נוסף שלא מתו בנשמתם אלא גם—לא מתו בגופם.                                        י

נתענין בקונטרס זה, בעה“י, במה שכתוב על יעקב אבינו שלא מת, על רבינו הקדוש שחזר לביתו לילי שבת אחרי הסתלקותו, ועל משיח שהוא יעלה כמו שמשה רבינו עלה להר בגוף ונפש.  ונתברר שפירוש חיים — חיים אמיתיים — אינו שייך כל כך למה שרואים בעיניים בשריים בעולם הזה בזמן חושך הגלות, אלא שחיים אמיתיים הם יותר נעלים, עד שהם נצחיים, ולזה האדם נברא מתחילתו.                                        י

גשמיות נעשה רוחניות

קונטרס 3 לצפיה/הורידה
גשמיות נעשה רוחניות

(גשמיות מזוככת לעתיד לבוא)

פנימיות התורה התגלה ע“מ ללמד אותנו לראות את הפנימיות של כל דבר כי החיצוניות אינו אמת.  וזה קאי על כל העולם כולו.  צריכים לדעת שכאשר רואים חצוניות רואים שקר.  אבל הפנימיות הוא אמת וטוב, וזה מה שיתגלה לעיני בשר בגאולה האמיתית והשלימה, תומ“י.                 י

אומר הרבי דבר מפליא:                 י

בכל דבר גשמי מהדברים המותרים מעורב טוב ורע: הגשמי הוא רע והחיות אלקי שמחי‘ את הגשמי היא טוב.                 י

 הייתכן להגיד כך?!  הלא מבואר בחסידות ברבוי מקומות שלעתיד יתגלה מעלתה של גשמיות, ששורשה נעלה יותר אפילו מרוחניות הכי נעלית?                 י

 אמר הרבי רש“ב דבר מענין:                 י

מה שאנו רואים כגשמי אינו גשמי.  הנה מה שאנו רואים כגשמי הוא דבר מחובר שצריכים להפשיט…כי מה שאנו רואים [עתה] נהי’ דרך חטא עץ הדעת…קודם החטא הי’ שונה.                 י

והנה הנקודה: לפני חטא עץ הדעת הגשמי הי‘ נקי ומזוכך, בלא שום מגע של קליפות.  אחרי החטא ניתנה לקליפות אחיזה, עד שבעולם הזה הגשמי והחומרי הם מכסים לגמרי את האמת והטוב.                  י

אחרי החטא גשמיות נפלה לדרגת הקליפות, להיות מכסה על אלקות.  אבל מציאות האמיתית של העולם שהוא עולם אלקי יתגלה לעתיד על ידי עבודת בני ישראל משך כל הדורות, העבודה להפוך את הגשמי לרוחני.  ואז ”אעביר רוח הטומא מן הארץ“ והגשמי המזוכך יעלה שוב, ומה שעכשיו רוחני ומוסתר יתגלה לעינינו כגשמיות ממש.                 י

מה ענינם של ימות המשיח

קונטרס 1 לצפיה/הורידה
מה ענינם של ימות המשיח

(סוף זמן הגלות או אתחלתא דגאולה)

הרבי מגלה בשיחות שאנחנו הדור האחרון של גלות והדור הראשון של גאולה, ועומדים ברגעים האחרונים של הגלות. ונוסף לזה, כבר רואים את הפעולות של משיח צדקנו בעולם.  בכל זאת, נראה לעינינו שהעולם ממשיך באותה הנהגה טבעית כמו מלפנים.  בלשון חז”ל: ”עולם כמנהגו נוהג”.

בשנת ה’תשנ”ב (ליל י”ט, אור ל-כ’ כסלו), הרבי השתמש בביטוי די מזעזע.  אמר הרבי שנמצאים עכשיו בימות המשיח—ביטוי שהוא חד-משמעותי אבל באותו משקל מאוד קשה להבנה.

נשאלת השאלה: מה ההבדל בין ימות המשיח והגאולה?  הרבי בעצמו, בשיחות בחודשים לאחר זה, ממשיך לדבר על הצורך להביא משיח ולהביא הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש.  הגאולה כאן, אבל עוד לא הגיעה, משיח כבר פה אבל צריכים לפעול ביאתו.  לכאורה יש כאן סתירה שאין לה פיתרון.  מכל מקום האמת היא שאינו כן.  צריכים רק לעיין כדבעי בנושא של ימות המשיח.

על ידי עיון זה נשתדל להגיע להבנה עמוקה יותר כפי שהרבי מסביר את הענינים.  ולכן נוכל להבין בעז”ה האיך אנחנו באמת בימות המשיח ובכל זאת עדין מוטל עלינו התפקיד לפעול ביאת משיח צדקנו בפועל ממש.